כל מה שצריך לדעת על דיכאון קליני

דיכאון מוגדר כאחת מהפרעות הנפשיות הנפוצות ביותר, הוא מעסיק את האנושות בערך מאז היא מוכרת לנו. הנה נתון קטן אבל מדאיג למדי – בשנת 2015 סבלו מדיכאון מז'ורי כ-7% מהאמריקאים שגילם מעל לגיל 18. והמשך לכך, מבחינה סטטיסטית, הסיכון ללקות בדיכאון נע בין 10% ל-25% אצל הנשים ובין 5% ל-12% אצל הגברים. פרט מעניין נוסף בנוגע לכך, הוא העובדה שכאשר מתווספת לתמונת המצב גם מחלה כרונית – שיעורי הדיכאון קופצים ומאמירים ל-25% עד 33%.

מה ההבדל בין דיכאון לדיכאון קליני?

דיכאון הוא שם כולל למשפחה שלמה של סוגי הפרעות שונות, שאיגוד הפסיכיאטריה האמריקאי מתייחס בהגדרותיו למספר סוגים ספציפיים שלה, כדוגמת דיכאון לא טיפוסי, דיכאון הכולל מאפיינים מעורבים, דיכאון בהיריון, דיכאון לאחר לידה (המאופיין גם אצל גברים), הדיכאון העונתי (דיכאון חורף), מלנכוליה, קטטוניה, דיכאון פסיכוטי, דיכאון סמוי וכן הלאה.

מהו דיכאון קליני?

דיכאון קליני (המכונה גם: דיכאון מז'ורי או אפיזודה דיכאונית מז'ורית, ובאנגליתMajor Depression או Major Depressive Episode) הוא הפרעת נפש, שמאופיינת בדפוסה הנרחב, המתמשך והמשתרע, לרוב, על פני שבועות וחודשים, של מצב רוח ירוד ותופעות נוספות, שאותן נפרט בהמשך. אבחון דיכאון קליני אינו תמיד פשוט וקל, משום שקיימים לא מעט מצבים (פיזיים ונפשיים) אחרים שמסוגלים לחקות את הדיכאון ולספק סימפטומים מטעים. אולם, אנשי מקצוע ופסיכיאטרים מנוסים מסוגלים לזהות בקלות רבה מתי צירוף התסמינים השונים הוא כזה האופייני לדיכאון הקליני, וזאת, במקביל לבחינת קיומן של ההפרעות הנוספות הנלוות לו.

חשוב לדעת כי ניתן לטפל בדיכאון הקליני, באמצעות טיפולים נפשיים, טיפולים תרופתיים וטיפולים נוספים, או, לחילופין, בשילוב בין מספר שיטות שונות, בהתאם לחומרת המצב ולאופיו של המטופל.

אולם, יחד עם זאת, ישנם עדיין לא מעט אנשים הסובלים מ-MDD ומעולם לא פנו לקבלת טיפול, בין אם בשל הסטיגמה הנוגעת להפרעות נפשיות, בין אם בשל האמונה שיצליחו להתמודד עם המצב בכוחות עצמם, ובין אם, בחלק גדול מהמקרים, בשל חוסר מודעות להיות סובלים ממצב זה. שכן, כולנו מכירים את המצב בו אנחנו מדוכדכים למשך פרק זמן מסוים, אבל נראה לנו שזו "סתם" עצבות, ומתישהו, היא בטוחה תחלוף, לא?

אז כן, לפעמים, דיכאון עשוי לחלוף גם מעצמו, שכן, בממוצע, 23% מהבוגרים הסובלים מדיכאון יחוו הפוגה ספונטנית בו ללא טיפול וללא התערבות חיצונית תוך שלושה חודשים מזמן הופעתו, 32% מהמתמודדים עם דיכאון יחוו את ההפוגה בחלוף חצי שנה מהופעתו ו-53% יחוו זאת תוך שנה. השאר – יתמודדו עם דיכאון קליני שלא יחלוף עד שיטופל באופן מקצועי. אגב, כאשר מדברים על דיכאון קליני אשפוז, רק לעיתים רחוקות נחשב לאופציה רלוונטית, ונשמר למקרים החמורים והקיצוניים (כדוגמת מקרים חמורים בהם מופיעים תסמינים פסיכוטיים, מחשבות שווא, הזיות לא נעימות או חשש לנטיות אובדניות).

תסמיניו של דיכאון קליני

למרות, שעקרונית, אפיזודה דיכאונית עשויה להופיע גם פעם בודדת במהלך חייו של אדם, לרוב, אנשים יתמודדו עם מספר אפיזודות כאלה, המופיעות, לרוב, כמעט כל יום ועשויות לכלול:

• רגשות עצבות, האשמה עצמית, תחושת ריקנות או חוסר בתקווה, לצד התקפי בכי.
• תסכול, התפרצויות עצבנות וזעם, בשל מצבים ובעיות שלכאורה הן מינוריות וזניחות.
• אנהדוניה (Anhedonia) – אובדן העניין או ההנאה מפעילויות אשר בעבר הסבו לאדם הנאה, כדוגמת אכילה, משחק, תחביבים שונים, אינטראקציה חברתית או סקסואלית וכן הלאה.
• הפרעות שונות הנוגעות לשינה, איכותה ומשכה – בעיקר נדודי שינה וחוסר יכולת להירדם, אבל במקרים רבים יחווה המתמודד עם דיכאון מצב הפוך של בריחה לשינה, שנת-יתר (היפר-סומניה).
• תחושת ליאות וחוסר באנרגיה פיזית ונפשית
• בעיות באכילה – ירידה תלולה בתיאבון (וכתוצאה מכך – גם ירידה במשקל), או, להיפך – תאבון מוגבר (ועלייה במשקל הגוף).
• תחושות חוסר שקט, תזזיתיות וחרדה.
• חשיבה ההופכת לאיטית, איטיות בדיבור ו / או תנועות גוף איטיות וכבדות.
• התמקדות בכישלונות מהעבר ותחושת חוסר ערך וחוסר הצלחה.
• קשיים במיקוד החשיבה והריכוז.
• קשיים בקבלת החלטות מבוססות נתונים.
• קשיים בזיכרון.
• מחשבות תדירות הנוגעות למוות, ובמקרים החמורים יותר גם מחשבות וכוונות המובילות לניסיונות להתאבד.
• הופעתן של בעיות גופניות שמקורן בלתי מוסבר (כדוגמת כאבי גב או כאבי ראש), במקביל לדיכאון.

אבחון דיכאון קליני

מומחים לבריאות הנפש, או, לחילופין, אפילו רופאי משפחה של קופת החולים, מסוגלים, במרבית המקרים, לתת את ההערכה הראשונית לגבי קיומו של הדיכאון, באמצעות בדיקת ההיסטוריה הקלינית של המטופל ובחינת התופעות הרפואיות הנלוות.

דיכאון קליני יאובחן כאשר אצל המטופל מופיעים מספר מהסימפטומים אותם פירטנו לעיל, והם מטרידים אותו במשך פרק זמן של שבועיים, לכל הפחות. על אף, שכמו שכתבנו, האבחנה אינה תמיד קלה, פסיכיאטרים מנוסים יוכלו לזהות דיכאון קליני באמצעות אבחון קליני, אובייקטיבי ונטול פרשנות, תוך הימנעות מכניסה לסיבות הגורמות את הדיכאון. שכן, כמו שתוכלו לקרוא במאמרים נוספים שלנו, ישנם סוגי דיכאון שהם תלויי סיבה / סיטואציה – למשל, דיכאון אחרי לידה, דיכאון בהיריון וכד'. חומרתו של הדיכאון, עם זאת, עשויה להיבדק באמצעות שאלונים שונים כגון HDRS – Hamilton Depression Rating Scale או BDI.

למרבה הצער, רבים מהסובלים מדיכאון קליני או מדיכאון מסוג אחר, עדיין אינם פתוחים לבקש הערכת מצב, אבחון או טיפול בדיכאון, וזאת, בשל הסטיגמות הרווחות הנוגעות לדיכאון.

רוצים לשאול עוד שאלות על  דיכאון קליני? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו

אולי יעניין אתכם גם>>> כל מה שצריך לדעת על דיכאון