דיכאון (בלועזית – Depression) הוא אחת מההפרעות הנפוצות באוכלוסייה, שגורמת אצל המתמודדים עימה לתחושות מתמשכות, הן של דכדוך והן של אובדן עניין במהלך החיים התקין.

תסמיני הדיכאון עלולים להופיע אצל המתמודד עימו מידי פעם או לאורך הזמן, ועלולים, בהדרגה, לפגוע ביכולות התפקוד היומיומיות – באספקט המשפחתי, באספקט החברתי, המקצועי ו / או הלימודי.

קיימים ומאובחנים סוגי דיכאון שונים כאשר הדיכאון הקליני המג'ורי (Major Depressive Disorder – בקיצור MDD) נחשב כמצב הקשה ביותר בהם, והוא משפיע על תחושותיו, מחשבותיו, התנהגויותיו ויכולותיו של המתמודד עימו, ואף עלול להוביל להתפתחותם של סיבוכים רגשיים כמו גם פיזיים, לגרום לתחושה מתמשכת של חוסר תכלית וחוסר תוחלת ולהקשות על חיי היומיום של המתמודדים עימו. התמודדות עם הפרעת דיכאון אינה עניין פשוט כלל ועיקר, ולעיתים קרובות, היא מאתגרת לפחות כמו התמודדות עם מצב בריאותי פיזי מגביל, וזאת, בעיקר – בשל הקושי לקבוע במדויק אבחנה ברורה וחד משמעית.

דיכאון הגדרה

דיכאון נחשב להפרעה הנפשית הרווחת ביותר, עוד מראשיתה של האנושות. כיום, על פי הערכות שונות של WHO – ארגון הבריאות העולמי, סובלים ממעל למעלה ל-264 מיליון איש, בני גילאים שונים, בכל רחבי העולם. במצבה החמור, הפרעה זו עלולה לכדי התאבדות, כך שהמדובר בגורם השני לתמותה בהיקפו בקרב בין הגילאים 15 עד ל-29. בשנים האחרונות, מורים מחקרים על כך, כי בשל סיבות שונות, שכיחותו של הדיכאון מטפסת ועולה, והוא מוכר כאחד מהגורמים המובילים למצבי נכות וחוסר יכולת תפקוד במדינות שונות בעולם.

היקפי המספרים של המתמודדים עם הדיכאון משתנים בין המדינות ובין התרבויות שונות. כך, למשל, חוקרים אמריקאיים מאוני' קולומביה דיווחו במגאזין JAMA בשנת 1996 – כי בהשוואה בין אנשים בוגרים תושביהם של עשר מדינות שונות ברחבי העולם, שכיחותו של הדיכאון לאורך חיי הנסקרים נעה בין 1.5% באוכלוסייה הטיוואנית ל-19% באוכלוסיה הלבנונית. שכיחות מצבי הדיכאון לשנה, בנוסף, נעה בין 0.8% באוכלוסייה הטיוואנית לבין 5.8% באוכלוסייה הניו-זילנדית. גם בגיל הממוצע להתפרצות המאובחנת הראשונה של הדיכאון היו הבדלים בין המדינות – והם עמדו על 24.8 ו-34.8 שנים.

ואצלנו – בישראל:

דיכאון – היקף התופעה בישראל

סקר הבריאות הלאומי של משרד הבריאות הישראלי שהתייחס לשנים 2013 עד 2015 – סקר INHIS-3, כלל 18,334 נבדקים מבוגרים. מהם – 8.7% דיווחו על מצבים של דיכאון או מצב של חרדה ו-5.2% מהם דיווחו על נטילת תרופות שמטרתן לטפל במצבים כגון אלו. פרט מעניין נוסף שעלה מסקר זה, הוא כי שיעור המדווחים על מצבי הדיכאון אשר נצפה בקרב המגזר היהודי, היה גבוה יותר מזה שנצפה בקרב המגזר הערבי (9.4% מול 5.3%, בהתאמה).

מחקר נוסף, הפעם, כזה שבוצע על ידי מכון גרטנר וממצאיו פורסמו בשנת 2007 במגאזין ההסתדרות הרפואית, התייחס לשכיחות הדיכאון במרפאות הקהילתיות הראשוניות בישראל. ממצאי הסקר עולה, כי 1.6% עד 5.9% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל נוטה למצבי דיכאון מג'ורי (דיכאון כרוני ומתמשך), 1.1% עד 5.4% נוטה למצבי דיכאון מינוריים ו-14.3% עד 24% מהאוכלוסייה מתמודדת עם תסמיני דיכאון וחרדה נוספים על סוגיהם השונים.

בשנים האחרונות, על רקע התפרצותה של מגפת הקורונה במדינות העולם השונות, ועל רקע המדיניות של הסגרים והריחוק החברתי המונהגת בהן, חלה עלייה בשכיחות מצבי הדיכאון במדינות השונות. על פי נתונים בדו"ח לשנת 2020 של ארגון המדינות המפותחות, נצפתה, במדינות רבות, עלייה משמעותית בשכיחותם של תסמיני המצוקה הנפשית, יחסית לשנה שלפני כן – 2019. כך, לדוגמה, בצרפת – חלה עלייה מ-14% ל-27% ובבריטניה – חלה עלייה מ-21% ל-33%. גם בישראל אובחנה עלייה דומה – מחקר שנערך בשיתוף בין אוני' תל אביב למכללת תל חי ופורסם בסוף שנת 2020, העלה כי במהלך תקופת הקורונה, שיעור אחוזי המתמודדים עם דיכאון בדרגת חומרתו הקשה עלה מ-9% (האחוז שנאמד טרם פרוץ מגפת הקורונה, ל-14% בסגר הראשון. בתקופה שבין הסגר הראשון לשני הוא עמד על 18%, בעוד שבסגר השני הוא טיפס והגיע ל-20%.

התמודדות עם דיכאון

חשוב אף לדעת, כי "דיכאון" אינו מסתכם בתחושת "עצבות קלה" שממנה ניתן להיפטר בקלות. בעוד, שלעיתים, ניתן להתגבר על התסמינים הקלים של דיכאון אף ללא טיפול (תרופתי, פסיכולוגי וכד'), דיכאון קליני מג'ורי, דיכאון פסיכוטי, דיכאון בגיל ההתבגרות, דיכאון בצבא, דיכאון שקט ועוד סוגי דיכאון שונים, עלולים להצריך התערבות טיפולית מתמידה וממושכת, בין אם באמצעות נטילת תרופות נוגדות דיכאון, באמצעות פסיכותרפיה (שיחות טיפוליות) בגישות הטיפול השונות, באמצעות שימוש באמצעים הטכנולוגיים הייעודיים (עבור המתמודדים שהטיפול התרופתי אינו רלוונטי עבורם), או בשילוב בין השיטות והגישות השונות.

חשוב גם לדעת, כי בזכות הגישות הטיפוליות השונות הקיימות כיום, חלק גדול מהמתמודדים עם דיכאון מצליחים לשפר את תחושתם ולשוב לתפקודם התקין.

תסמיני הדיכאון אצל בוגרים

מרבית המתמודדים עם דיכאון מג'ורי יחוו אפיזודות שבות וחוזרות של הדיכאון לאורך כל חייהם. בתקופות הדיכאון, התסמינים, לרוב יבואו לכדי ביטויים כמעט מידי יום ולמשך מרבית שעות היממה.

תסמיניו הבולטים של הדיכאון המג'ורי כוללים:

  • תחושות של עצבות, ריקנות פנימית וחוסר אונים.
  • התפרצויות של תסכול, חוסר סבלנות וזעם גם כתגובה על דברים זניחים.
  • אובדן העניין וההנאה מביצוען של פעילויות נורמאליות (כתחביבים אהובים, ספורט ומין)
  • תחושה כוללנית של חוסר שמחה / אומללות שקשה להסביר את מקורה בדיוק
  • הפרעות קיצוניות בדפוסי השינה – (נדודי שינה, או, לחילופין, שנת-יתר מאמר בריטי שפורסם בשנת 2008 במגאזין Dialogues in Clinical Neuroscience, טוען כי קרוב ל-75% מהסובלים מדיכאון סובלים בשל כך מנדודי שינה, בעוד ששנת-היתר הינה מאפיין שממנו סובלים כ-40% מהצעירים והבוגרים המתמודדים עם דיכאון וקרוב ל-10% מהאנשים בגילאי ה-60 ומעלה (מרביתם, אגב, נשים).
  • לאות, תחושת תשישות וחוסר באנרגיה – המביאים לכך שגם ביצוען של המשימות הקטנות גוזל מהאדם מאמץ רב.
  • הפרעות אכילה – חוסר בתיאבון (וכתוצאה מכך – אובדן משקל), או, לחילופין תיאבון ותשוקה מוגברת למזון (המלווה בעלייה במשקל).
  • חששות, חרדה ותחושה של חוסר שקט.
  • איטיות מחשבתית, דיבור איטי או תנועות גוף איטיות מהרגיל.
  • תחושות מוגברות הנוגעות לאשמה ולהאשמה העצמית, תוך התייחסות לכישלונות-העבר ולתחושת חוסר-ערך.
  • קשיים בריכוז ובחשיבה, בזיכרון וביכולת הקבלת ההחלטות.
  • מחשבות מורבידיות תכופות הנוגעות למוות, הופעתה של נטייה אובדנית וניסיונות לפגיעה עצמית.
  • הופעתן של תופעות והפרעות פיזיות ממקור לא מוסבר (לרוב – כאבי ראש וגב).

 אצל מרבית המתמודדים עם דיכאון, הסימפטומים מהם הם סובלים יהיו חמורים דיים על מנת שישפיעו על חיי היומיום שלהם, ויפגעו בעבודתם, בלימודיהם, בחיי החברה שלהם ובקשריהם עם הסובבים אותם.

תסמיני דיכאון אצל ילדים ובני נוער

אצל ילדים ובני נוער המתמודדים עם דיכאון, התסמינים המופיעים, ככלל, עשויים להיות דומים לאלה המופיעים אצל המבוגרים. אולם, כאשר המדובר בילדים קטנים במיוחד, למשל, תופענה תופעות כתחושות עצבות או חוסר בסבלנות. כמו כן, תופעות נפוצות נוספות הן הצמדות ותלותיות במבוגרים, תחושת חשש, נטייה להרטבה לילית, תלונה על כאבים (אמיתיים או מדומיינים) וסירוב, כתוצאה מכך, ללכת לבית הספר.

אצל בני נוער, דיכאון בגיל ההתבגרות יתבטא בעיקר בתחושות עצבות, התפרצויות כעס וחוסר סבלנות. בנוסף, עשויות להופיע תחושות שליליות שביניהן – חוסר הערכה עצמית, תחושה כוללת של חוסר הבנה ("אף אחד לא מבין אותי!") ורגישות-יתר, חוסר עניין בפעולות השגרתיות, הימנעות מקשרים חברתיים, אכילת יתר ושנת-יתר. תופעות מוקצנות נוספות שעשויות להופיע הן הנטייה להרבות בהיעדרויות מהלימודים (וכתוצאה מכך גם ירידה חדה בהישגים בלימודים ובמבחנים), נטייה לשימוש באלכוהול ובסמים, מרדנות מופגנת והסתבכות עם החוק ונטייה לפגיעה עצמית.

תסמיני דיכאון אצל בני הגיל השלישי

לעיתים, דיכאון עלול להופיע, לראשונה, בגיל מבוגר יותר. במקרים כאלו חשוב לדעת כי אין המדובר על חלק טבעי מהתהליך של הזדקנות או בגזירת הגורל, אלא במצב בו ניתן לטפל. בחלק מהמקרים, הדיכאון בגילאים המבוגרים יותר אינו מאובחן כהלכה ואינו מטופל, ומבוגרים רבים הסובלים מדיכאון ייטו להימנע מחיפוש העזרה ביוזמתם.

התסמינים הייחודיים לדיכאון בגיל השלישי כוללים:

  • קשיים בזיכרון
  • שינויי אישיות
  • הופעת של כאבים פיזיים
  • תחושות ליאות, חוסר בתיאבון, הפרעות בשינה וחוסר עניין כללי גם בפעילויות אשר בעבר הסבו לאדם הנאה
  • רצון להסתגרות וחוסר עניין בחברת אחרים
  • מחשבות על המוות ונטיות אובדניות

במקרי הופעת תסמינים שונים של דיכאון, חשוב מאד לפנות בהקדם לרופא המטפל או לאיש מתחום בריאות הנפש. הדחיפות אף גוברת במקרי חשש לפגיעה עצמית או לניסיון אובדני מצד האדם הסובל מדיכאון.

הסיבות וגורמי הסיכון לדיכאון

בואו נתחיל מהשורה התחתונה – כיום, לא לרפואה המודרנית ולא לפסיכולוגיה אין תשובה ברורה וחד משמעית הנוגעת לגורם המדויק למצב של דיכאון. יחד עם זאת, ההנחה הרווחת כיום בקרב המומחים מהתחומים השונים, היא כי התפתחותו של מקורה בתוצאה של שילוב בין גורמים שונים.

מה הם הגורמים הללו?

הגורמים הביולוגיים

מספר מחקרים שבוצעו בעבר הוכיחו כי אנשים הסובלים מדיכאון חווים שינויים מבניים מסוימים במוחם, משמעותם של השינויים האלה, עדיין לא ברורה למדע במלואה. בנוסף, קיימים מחקרים המצביעים על שינויים החלים בפעילות המוליכים הכימיים במוחם אצל אנשים המתמודדים עם דיכאון, המשפיעים על פעילותה של מערכת העצבים המרכזית ויוצרים אינטראקציה המשפיעה על יציבותו של מצב הרוח אצל האדם. ואכן, מרבית התרופות המיועדות לטיפול בדיכאון ידועות בשל השפעתן על ויסות הולכה עצבית במוח באופן שמובילים אצל הנוטלים אותן להקלה בתסמיני הדיכאון.

מחקרים נוספים שנערכו קישרו בין הדיכאון לשינויים ההורמונאליים השונים, למשל, השינויים החלים ברמת ההורמונים בעת ההיריון ובלידה, שעשויים, אף הם, להשפיע ולהתבטא באותו דיכאון לאחר לידה מוכר. השינויים ההורמונאליים שסביב המחזורים החודשיים עשויים להתבטא בתסמונת הקדם-וסתית, שגם היא, לעיתים, מלווה בתסמיני הדיכאון השונים.

הגורמים הגנטיים התורשתיים

מחקרים הצביעו על בסיס גנטי אפשרי לדיכאון, וגילו כי אנשים הינם בעלי סיכון גבוה יותר לפיתוח דיכאון במקרים בהם קיימים קרובי משפחה ביולוגיים אשר סובלים (או סבלו) מהפרעה זו.

לדוגמה, ממחקר אשר ממצאיו פורסמו בשנת 2006 במגזיןAmerican Journal of Psychiatry, עולה כי סיבת ה"גורם גנטי" רלוונטית לעד 42% מהמקרים של דיכאון אצל נשים ועד כ-29% אצל גברים. נטייה גבוהה אף יותר לדיכאון זוהתה במקרים בהם היו קרובי משפחה בעלי היסטוריה הנוגעת להפרעה דו-קוטבית, לאלכוהוליזם ולמקרי התאבדות.

בספרות הרפואית הנוגעת לגנטיקה תועדו מוטציות שונות המקושרות (ישירות ובעקיפין) לדיכאון, אולם יחד עם זאת, עד כה, לא זוהתה המוטציה הגנטית הספציפית שעליה ניתן לומר כי היא זו היוצרת במישרין ובאופן חד משמעי את התפתחות הדיכאון.

הגורמים הסביבתיים

לא מעט מחקרים הצביעו על זהותם של גורמים סביבתיים שעלולים להעלות את הסיכונים להתפתחות הדיכאון, ביניהם – נסיבות חיים, אורח חיים וחשיפה אפשרית לאירועים טראומטיים.

גורמי הסיכון להתפרצות ראשונית של דיכאון

קיימים מספר גורמי סיכון ספציפיים שמקושרים להתפרצותו הראשונית של דיכאון, או, לחילופין, להתפרצות האפיזודה הדיכאונית אצל האנשים שאובחנו כמתמודדים עם דיכאון:

הגיל – לרוב, הדיכאון עלול להופיע לראשונה בגיל הנעורים / בגרות צעירה, אולם הוא עלול להתפתח גם בגילאים צעירים או מבוגרים יותר.

המין (מגדר) – נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לפיתוח דיכאון (בדומה לכלל הפרעות מצב רוח אחרות). על פי מחקר-על שהתבסס על עשרות מחקרים ופורסם בשנת 2017 במגזין Psychological Bulletin Journal, הסיכון ללקות בדיכאון מוגדר ככמעט פי שניים אצל נשים מאשר אצל גברים. הסיכון לדיכאון אצל נערות בנות 12 גבוה פי 2.37 מול סיכוייהם של נערים בגיל זה, ובהמשך הפערים אף גדלים ומגיעים לסיכון שהוא גבוה פי 3.02 (בגילאים 15-17). בהמשך, עם עליית גיל, הפערים בסיכון מצטמצמים. ישנם חוקרים הטוענים כי, במציאות, נשים אינם בעלות נטייה אמיתית גבוהה יותר, אלא שתופעה זו נוצרת, מכיוון שיותר נשים נוטות לפניה לקבלת העזרה המקצועית הנדרשת להן מאשר גברים.

מאפייני האישיות- ישנם מאפייני אישיות מסוימים המקושרים לאנשים הנוטים להתפתחות דיכאון, ביניהם אישיות תלותית, הערכה עצמית נמוכה, פסימיות ונטייה לביקורת עצמית מחמירה.

אירועים טראומתיים – חשיפה לטראומה מהסוגים השונים עלולה להוביל, בסיכוי גבוה, להתפתחותו של דיכאון. מאמר של חוקרים ישראלים שהתפרסם במגזין American Journal of Psychiatry בשנת 1998 עסק במחקר של 211 ניצולי טראומות שונות. ממחקר זה עולה, כי מעבר ל-PTSD שפיתחו הנבדקים, רבים מהם אף סבלו מדיכאון מג'ורי – 19% מהם בחלוף חודש ממועד האירוע הטראומטי ו-14.2% ארבעה חודשים לאחריו.

נטייה מינית – אנשים בעלי נטייה מינית המוגדרת כ"חריגה" בחברה שלהם מזוהים כקבוצה בסיכון גבוה יותר להתפתחות דיכאון. על פי מחקרים בתחום, שכיחות מקרי הדיכאון בקרבם של אנשים בעלי נטייה מינית חריגה ושונה הינה גבוהה עד פי שלושה מזו שבאוכלוסייה הכללית.

הפרעות פסיכיאטריות נוספות: בנוסף ללוקים ב PTSD, גם אלו שמאובחנים עם הפרעות פסיכיאטריות אחרות לרבות הפרעות חרדה והפרעות אכילה – נמצאים בסיכון יתר לדיכאון.

מחלות ומצבי בריאות חריגים – אנשים הסובלים ממחלות כרוניות (כטרשת) ו / או ממחלות קשות (למשל, סרטן) נוטים יותר לפתח דיכאון. כך, לדוגמה, על פי המחקרים, קרוב למחצית מהסובלים מטרשת נפוצה ילקו / לוקים בדיכאון. אחוזים גבוהים של דיכאון נצפו גם בקרב הסובלים מפגיעה בחוט השדרה והסובלים מסוכרת. מחקר ישראלי חדש יחסית (משנת 2021) הוסיף לרשימת המחלות גם את הקדחת הים-תיכונית (FMF), כשהסיכון להתפתחות דיכאון אצל חולים בה גובר בעיקר אצל נשים ומעשנים.

תרופות – קיימות תרופות מרשם מסוימות המקושרות להגברת הסיכון להתפתחותו של דיכאון, ביניהן – תרופות המיועדות להורדת לחץ הדם, כדורי שינה, הסטרואידים שמשמשים לטיפול בהתלקחות מחלות דלקתיות מסוגים שונים, תרופות הורמונאליות וגלולות נגד הריון, תרופות לטיפול במיגרנה, תרופות נוגדות פרכוס, תרופות פסיכיאטריות ספציפיות, תרופות המטפלות באקנה ותרופות המיועדות לגמילה מעישון. כיוון נוסף – בשנת 2015 דיווחו חוקרים על גילוי עלייה בנטייה להתפתחות דיכאון בקרב מטופלים שנוטלים אנטיביוטיקה מסוגים מסוימים.

אורח חיים לוקה בחסר – אי ההקפדה על אורח החיים הבריא, אף היא, מקושרת מחקרית לדיכאון, כשאותר הקשר בין התזונה הלקויה והבעייתית הגורמת להתפתחותם של החוסרים התזונתיים לבין התפתחותו של דיכאון. מממצאי מחקר אמריקאי שהתבסס על מתבגרים ופורסם בשנת 2019 במגזין Physiological Reports עולה קשר בין התזונה העשירה במלח / נתרן והדלה באשלגן לבין הופעתם של תסמיני הדיכאון במתבגרים בגיל ההתבגרות המוקדם.

שימוש באלכוהול ובחומרים אסורים – הנטייה לשתות אלכוהול ולצרוך סמים אף היא מגבירה את הסיכון להתפתחות הדיכאון.

סיבוכיו האפשריים של הדיכאון

כפי שצוין בתחילה, חשוב מאד שלא להקל ראש במצב של דיכאון, שכן, המדובר בהפרעה שללא טיפול הולם בזמן עלולה להחמיר עד לכדי פגיעה משמעותית בתפקודים האישיים, המשפחתיים, המקצועיים, הלימודיים והחברתיים של המתמודדים עימה ואף, במקרים החמורים, ליצור מצבים שבן מסכני חיים.

בין יתר הסיבוכים המקושרים לדיכאון המתמשך נכללים:

השמנה ומשקל-יתר – שני גורמים שעלולים להוביל למצב של מחלות ומצבי בריאות מתמשכים וכרוניים כדוגמת מחלות כלי דם, לב וסוכרת. הקשר בין השמנה לדיכאון צף בלא מעט מחקרים, לדוגמה מחקר בריטי שפורסם בשנת 2018 במגזין BMC Psychiatry וממצאיו הוכיחו כי סיכוייהם של אנשים הסובלים משניים או מיותר משני תסמיני דיכאון גבוהים ב-31% ללקות בהשמנה וב-26% לסבול מהשמנה בטנית. גם בישראל, הנתונים מקופות החולים (במסגרת הפרויקט העוסק במדדי האיכות ברפואת הקהילה), מורים על שיעור של 40.8% מכלל נפגעי הנפש הבוגרים בגילאים 20 עד 64, אשר מתמודדים עם מצב של השמנת-יתר.

כאבים כרוניים מסוגים שונים – אף הקשר בין דיכאון לבין כאב הוכח בלא מעט מחקרים, לדוגמה, מחקר קנדי שפורסם בשנת 2004 במגזין Pain. מחקר זה זיהה ששכיחות הופעת דיכאון בקרב אנשים הסובלים מכאבי גב (העומדת על 19.8%) הינה גבוהה פי שלושה משכיחותה של תופעה זו בין אלה שאינם סובלים מכאב (5.9%). בנוגע לכך, ההנחה הרווחת היא כי דיכאון וכאב חולקים תהליכים כימיים משותפים להם, ביניהם הפעילות של המוליכים העצביים המשותפים (הסרוטונין, הדופמין וכן הלאה).

צריכה והתמכרות לשתיית אלכוהול ולשימוש בסמים – הללו עלולים לשמש מעין ניסיון של המתמודד לברוח מהמציאות המדכאת שלו, מחד, ומאידך – לשרת את יצר ההרס העצמי והאובדניות, שאף הם, כפי שכתבנו, עלולים לאפיין אנשים מסוימים המתמודדים עם דיכאון.

קשיים בתפקוד במסגרת המשפחה, בלימודים, בעבודה ובחברה – חלק גדול מהמתמודדים עם דיכאון נוטים לבידוד חברתי. כך, על פי מחקר שפורסם בשנת 2021 במגזין BMJ Open. המחקר שכלל שני מחקרי מעקב (ביפן ובבריטניה, במקביל) הוכיח קורלציה בין דיכאון לבין בידוד חברתי, על אף הבדלי התרבויות בין הנבדקים שבמעקב.

למרבה הצער, נכון לימינו, אין שיטה הנחשבת לבטוחה ולמוכחת במניעת הדיכאון. יחד עם זאת, ישנן מספר אסטרטגיות ושיטות חשיבה והתנהגות שמסוגלות לסייע בהקלה על מצב הרוח ובמניעת הכניסה לדיכאון או התדרדרותו. בין השיטות – אימוץ אורח חיים בריא יותר, טיפוח הערכה עצמית גבוהה, פניה למשפחה וחברים ואף הקלה ושליטה על הלחצים שאיתם מתמודד האדם באמצעים שונים (למשל, CBD).

רוצים לשאול עוד שאלות על דיכאון והטיפול בו ? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו 

אולי יעניין אתכם גם>>> 10 סוגי דיכאון ומה אתם צריכים לדעת על כל אחד מהם

מגזין רפואי חרט על דגלו להביא את המחקרים והמאמרים האמינים ביותר אך אינו מהווה עצה רפואית או חוות דעת מקצועית ואינו תחליף להתייעצות עם איש מקצוע מוסמך, בכל בעיה רפואית או נפשית יש להיוועץ ברופא המלווה שלכם.

הוספת תגובה

אתר זה מוגן על ידי reCAPTCHA ו-Google מדיניות פרטיות ו תנאי השירותלהגיש מועמדות.

ברישום התגובה הנך מסכים לתנאי השימוש

אל תפספסו

פריצת דיסק

קטעי וידאו

ספטמבר 21, 2022

כל מה שצריך לדעת על פריצת דיסק

דיסק בין-חולייתי (Intervertebral disc) הוא רקמת סחוס הממוקמת בין כמעט […]

כאבי שרירים

קטעי וידאו

ספטמבר 21, 2022

כל מה שצריך לדעת על כאבי שרירים

לעיתים קרובות, מתייחסים הרופאים אל מטופל שמתלונן על כאבים בשרירים […]

CBD מוצרי

קטעי וידאו

ספטמבר 21, 2022

איך לבחור מוצרי CBD ברשת?

אחד מהיתרונות שהביאה רשת האינטרנט לחיינו, היא היכולת לרכוש כמעט […]

גב תחתון

קטעי וידאו

ספטמבר 21, 2022

כל מה שצריך לדעת על כאבי גב

האנתרופולוגים התומכים באבולוציה טוענים, כי מרגע שהאדם הזדקף ועבר ללכת […]