מחלות שעוברות מבעלי חיים לאדם

הקורונה העלתה לסדר היום שלנו אספקט חדש של יחסי אדם – בעלי חיים, המחלות הזואונוטיות, המחלות העוברות מבעלי חיים שונים לאדם. לא שהיינו צריכים לכך תזכורת נוספת, שכן האיידס (באמצעות תיאוריית השימפנזה שנפצעה הרווחת, הגורסת כי, אי-שם, השנים בין 1910 ל-1950, צייד באזור מערב-מרכז אפריקה ביתר גופת שימפנזה, והידבקותו בנגיף התרחשה לאחר שדמה ניתז והתערבב בדמו), שפעת החזירים, שפעת העופות, מחלת הפה והטלפיים ועוד מחלות ומצבים בריאותיים נוספים, כבר יוצרים בסיס רחב למדי של מידע הנוגע לכך. אבל, כאמור, הקורונה, שתחילה, מקורה יוחס לעטלף ולאחר מכן לפנגולין, העלתה לסדר היום את הסיכון הקיים לאדם מצד נגיפים שאותם נושאים בעלי החיים, ועוברים מוטציה שהופכת אותם למסוכנות עבור בני האדם.

האם המחלות הזואונוטיות כולן אכן מסוכנות לבני האדם?

אנחנו רגילים להתייחס אל המחלות הזואונוטיות כאל מחלות מסכנות חיי-אדם, בעיקר בשל מקורן במדינות עולם שלישי (כדוגמת כמו אתיופיה או ניגריה), מקומות בהם המודעות להיגיינה נמוכה והיכולת לשמור עליה בקפידה, כמעט בלתי אפשרית. כשמחלה זואונוטית מגיעה אלינו, אל העולם המודרני והמתקדם שלנו, היא מציבה אותנו ברמות סכנה הזהות בדיוק לאלו של האדם במדינת העולם השלישי, שבה התפתחה המחלה. יחסי הציבור הגרועים להן זכו חלק מהמחלות הללו (לדוגמה, הקורונה, הסארס והאיידס), מטשטשות מעט עובדה שפרסמו המרכזים לבקרת מחלות ולמניעתן (Centers for Disease Control and Prevention – CDC) בארצות הברית – שלוש מתוך ארבע מחלות חדשות שמתגלות בבני האדם – מקורן מצוי בבעל חיים זה או אחר. המשמעות שנגזרת מהמספרים הללו, הן נרחבת מאד ויש לה השלכות על אספקטים שונים במגוון תחומי החיים (ביניהם – התזונה, החקלאות ואפילו הפוליטיקה). למעשה, בשנים האחרונות, הגופים המקדמים אידיאולוגיות של צמחונות ושל טבעונות התחילו, בריש גלי, להצביע על תעשיות המזון שמקורו מן החי ולראות בו את המקור המשמעותי לעליה בתחלואה ובהדבקה במחלות הזואונוטיות.

כיצד מופצות המחלות הזואונוטיות?

אם כן, המחלות החמורות אותן הזכרנו (ועליהן אנחנו שומעים) הן רק קצה-קצהו של הקרחון, שכן, במציאות, מחלות זואונוטיות עשויות להגיע במגוון דרגות חומרה ומקורן עלול להיות חיידק, מקור ויראלי, פטריה או אפילו טפיל. לכן, גם אופני הפצתן של המחלות הללו הם מגוונים ושונים. 

הדבקה במגע ישיר עם בעל החיים

המגע הישיר עם בעל החיים, עשוי, כמובן, הוא להיות דרך אחת מהם. כך שעבודה בסביבות בעלי חיים שונים בחקלאות, במשק-חי, בהצלה או ברפואת בעלי חיים, גידול חיית מחמד, מגע קרוב עם חיית בר בעת טיול בחיק הטבע, או ספיגת פגיעה ישירה מבעל החיים (בין אם בעקיצה, שריטה או נשיכה) יעלו את הסיכונים לחלות במחלה זואונוטית. באופן טבעי, ככל שהמגע בין האדם לבעל החיים הינו ממושך או הדוק יותר, כך עולים הסיכונים להידבקות.

ישנן מחלות בהן ההדבקה דורשת מגע ישיר וחשיפה לנוזלי הגוף (הרוק, הדם, או הפרשותיו של בעלי החיים החולה. אחת מהמחלות האלו הינה הכלבת, בה הנגיף מחולל המחלה מועבר על ידי הרוק של בעל החיים החולה באמצעות נשיכה. מחלה נוספת שבה נדרש מגע ישיר להדבקה היא מחלת שריטת החתול (Bartonellosis, ברטונלוזיס) בה מועבר החיידק באמצעות שריטתו של חתול הנגוע בה.

הדבקה באמצעות מגע שאינו ישיר

אולם, מחלות זואונוטיות מאפשרות הדבקה גם כתוצאה ממגע שאינו ישיר בין האדם לבעל החיים הנגוע, אלא באמצעות וקטורים / פונדקאים, בעלי חיים ש"מתווכים" ביניהם את ההידבקות במחלה. חרקים, למשל (כדוגמת יתושים, קרציות או פרעושים) מסוגלים להיות נשאי מגוון מחלות רחב שעוברות באמצעותם לבני האדם מבעלי החיים. כדוגמה למחלות מסוג זה, ניתן למצוא את הלישמניאזיס (שושנת יריחו – Cutaneous leishmaniasis) – מחלה זיהומית שאותה מחולל טפיל הלישמניה (Leishmania), והיא מועברת ע"י זבוב החול ממכרסמים החיים בטבע כגון שפני סלע, גרבילים, פסמונים ונברנים. מחלה נוספת מסוג זה, היא קדחת מערב הנילוס, המועברת על ידי זני יתושים שונים ומוחדרת לגוף האדם בעת עקיצתם. גם קבוצת המחלות של קדחת הבהרות (שביניהן מצויה גם קדחת הכתמים הים-תיכונית הנפוצה בישראל) נגרמות ע"י חיידקי ריקציה (Rickettsia) המועברים באמצעות הקרציות הנצמדות לעורו של אדם, מוצצות את דמו ומחדירות לגופו (בעצם היצמדותן לאדם ונעיצת לסתותיהן וצינורית יניקת הדם), את החיידק.

מחלות המועברות בדרך זו, לרוב, לא תזקנה לפונדקאי-עצמו אלא תפגענה באדם הנדבק, על אף שישנן מספר מחלות זואונוטיות שעלולות לפגוע גם בכל הגורמים שבשרשרת ההדבקה.

הדבקה דרך מזון או מים

כפי שצוין קודם, אף צריכה של מזון שמקורו הוא מן החי נחשבת כמעלה את הסיכון להדבקה במגע ישיר במחלות זאונוטיות מסוימות. ניתן להידבק במחלות באמצעות צריכת מזון מזוהם, מזון שאינו מבושל או שאינו מפוסטר. המוכרות שבמחלות הן הסלמונלה, הנגרמת על ידי החיידק הנושא שם זהה והמועברת במזונות המזוהמים בצואתם של בעלי החיים הנגועים בה, והברוצלוזיס (Brucellosis, המכונה גם "קדחת מלטה", על שם מיקום זיהויה לראשונה) אשר אותה מחולל החיידק הברוצלה הנמצא בעיקר בחלב שאינו מפוסטר. ישנן מחלות המועברות באמצעות מים שמזוהמים בהפרשות בעלי חיים, בהן החיידקים חודרים לגוף באמצעות שתייתם. המפורסמת בהן היא העכברת (לפטוספירוזיס) שאחת למספר שנים נרשמת התפרצות שלה, הנובעת משתיית מים המזוהמים בהפרשות מכרסמים או פרות החולות בה.

כיצד ניתן לצמצם את הסיכון בהידבקות במחלה מסוג זה?

המפתח, כפי שבוודאי כבר הבנתם, הוא ההקפדה על ההיגיינה. כך, שיש לרחוץ את הידיים היטב לאחר כל מגע בבעל חיים, לדאוג למתן החיסונים ולבריאותם התקינה של חיות המחמד ואף להימנע ממגע קרוב עם חיות המחמד האקזוטיות (כדוגמת זוחלים למיניהם וציפורים). בנוסף, חשוב לדאוג לניקיונו של הבית ולתחזוקה נכונה שלו, בכדי למנוע חדירת בעלי חיים וחרקים מבחוץ. 

רוצים לשאול עוד שאלות על מחלות שעוברות מבעלי חיים לבני אדם ? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו 

אולי יעניין אתכם גם>>> אבעבועות הקוף- מה זה ומה חשוב לדעת?