איך הפסקתי לעשן – הכח להיגמל מעישון

הסיגריות הראשונות שלי

את הסיגריה הראשונה שלי אני לא באמת זוכר, חושב שזה היה אי שם בערך בגיל 14 עם החברים כשחפיסת נובלס עלתה 2.30 ש"ח וסיגריות טיים היו חזק במיינסטרים. היינו דופקים לאבא שלי מהמגירה בעבודה מרלבורו אדומות.

הסיגריה הראשונה עם אבא שלי היתה בדרך לבסיס, באותה תקופה גם הייתי ישן אצל סבתא שלי ז"ל המון (שגרה צמוד אלינו), היא היתה נותנת לי לעשן אצלה (סיגריות אירופה) ולא היתה מספרת להורים. פעם גם עישנתי פאקט סיגריות של מרלבורו לייט בשבוע מרוב התלהבות כשהייתי עם החברים שלי בחו"ל פעם ראשונה.

יש לי כל כך הרבה זיכרונות עם סיגריות וטבק ולמעשה פרט להפסקה אחת של שבוע (ניסיון הפסקה עם הספר החופר של אלן קאר) אף פעם לא הפסקתי לעשן מגיל 14. לאחר הצבא גיליתי את הקנאביס שעזר לי לעבור תקופה עם מחלת הקוליטיס (עוד יסופר עליה) והתחלתי לעשן ג'וינטים, אבל הטבק ליווה תמיד את הוויד (ככה הרגילו אותנו, פארש + וויד, המצאה ישראלית נראה לי, בטח קשור לחיסכון בכסף).

המאבק בסיגריות מתחיל

בשנים האחרונות (בעיקר מאז שהפכתי אבא) הרצון להפסקת העישון התחיל לכונן, היה לי קשה עם העובדה שהילדים שלי הולכים לגדול בבית של אבא מעשן. לא רציתי להטמיע בהם מגיל צעיר את התנועה של האצבעות המחזיקות את הסיגריה (או הג'וינט) בנוסף לרמת החרדות שלי שהרקיעו שחקים (בעיקר חרדות על תפקודי הריאה שלי ולאן אני אגיע בגיל מבוגר אם אמשיך להכניס טבק וזפת לריאות שלי).

צמצמתי את כמות הסיגריות הרגילות ונשארתי עם 10 ג'וינטים ביום. חשבתי שג'וינטים זה לא סיגריות אבל משהו עדיין לא הרגיש לי נכון. החרדות עדיין היו שם (ומשום מה התגברו) ופתאום כל ג'וינט גם הפך להיות טקס, לפני שיוצאים לאירוע, רגע אני צריך לגלגל משהו לעשן, חזרנו הביתה אחרי נסיעה, רגע אני צריך לגלגל ג'וינט, כל הזמן הרגשתי שאני צריך להירגע ממשהו או לפני משהו, כל הזמן הייתי צריך קאטים, ברייקים, הפסקה. נגמרו לי החולצות שהייתי מחליף כל הזמן, העור התחיל להתקלף לי מהידיים מרוב ששטפתי אותם ובעיקר הייתי מבואס מעצמי שאני בכלל לא מביא את עצמי לעשות איזה שינוי ממצב שבו לא טוב לי.

הספר של אלן קאר אחותי ואני

הסיפור של אחותי עם הסיגריות היה אף חריף משלי ואני לא ראיתי בשום מקום בדמיון שלי אותה בלי סיגריה, היא עישנה רק סיגריות, והרבה, ומבחינתה הסיגריות שלה היו יותר מהגו'ינטים שלי. אחרי שהתחתנה התחילו המחשבות שלה על היריון ללא עישון ואיך עושים את זה ללא עזרה. היא שילמה לכל מיני תוכניות גמילה (אחת מהן של אלן קאר) שחוץ מ-7000 שח שביזבזה יחד עם בעלה לא הביאו שום תוצאה.

סדנת העישון ששינתה לנו את החיים

רגע לפני שאחותי התייאשה היא ניסתה סדנה אחת ששינתה את החיים עבורה, עבור בעלה ועבורי. סדנה של 8 מפגשים וכדורים שנדבר עליהם בהמשך שינו לנו את החיים והחזירו לנו את הגאווה העצמית. נכון לכתיבת שורות אלו אני לא מעשן, גמול מטבק וניקוטין, לא מכניס זפת, כבר 212 ימים. זו ההפסקה הארוכה ביותר שעשיתי מגיל 14, יש לי רצון עז להמשיך בדרך הזו ואני מרגיש חיובי כלפי עצמי כי מזה כמה שנים אני שוב חש גאווה עצמית עבור כח הרצון שלי שחשבתי שהלך לאיבוד איפושהו בדרך.

אז איך מפסיקים לעשן?

מכירים את זה שאתם שומעים איזה משפט שנחרט לכם חזק בזיכרון ומלווה אתכם בסיטואציות מסוימות בחיים? אז זה המשפט שעבד עליי, "אפשר להצליח לנסוע בדרך הזו של הפסקת העישון ואף לגיע ליעד, אבל למה לא להדליק מזגן בדרך לשם?!"

אז התחלתי את הסדנה של קופת החולים, סדנה שהיא ללא עלות, בת 8 מפגשים, כל מפגש בסביבות שעה פלוס והיא כוללת גם כדורים שנקראים צ'מפיקס. לאחר ההסבר של שרון מדריכת הסדנה במפגש הראשון על המבנה של הסדנה ומה כוללים הכדורים ובאילו השפעות מטפלים, הכרזתי שאני כאן בשביל הכדורים, שרון ענתה מיד שהיא הולכת לוודא שאני מגיע לכל המפגשים ואין מצב שאני רק לוקח את הכדורים.

עברתי את המפגש הראשון והשני סקפטי אבל עם הזמן הוקסמתי ונשאבתי לכח של הסדנה, לא כי היא היה שם מידע מעניין חדש משהו אלא בעיקר כי היה כח לקבוצה. היה כח בשיתוף חוויות הגמילה עם החברים לקבוצה, היה כח בתמיכה והיה כח בלהיות נתמך תוך ששרון מכוונת ומלווה מהצד את החוויה עם נטילת הכדורים.

אולי יעניין אתכם גם >> איך אוכל משפיע על מצב הרוח שלנו

השלבים בהפסקת העישון

במהלך הסדנה אנחנו קובעים פחות או יותר תאריך יעד להפסקה (בערך שבועיים לאחר נטילת הכדור הראשון – יכול להשתנות בין אדם לאדם) ועד לתאריך זה אנחנו קובעים כי אנחנו מתחילים לשים לב לסיגריות שלנו ומתחילים לצמצם. אני גם דואג לארגן לעצמי וופורייזר (מאדה) לקנאביס שאתחיל לצרוך מעתה כמו שצריך – נקי ובאידוי (לא רציתי בכלל את כל האקט של השריפה בג'וינט כדי להמעיט בנייר שנשרף ובחומרים שהם לא הקנאביס הרפואי בעצמו).

במהלך השבוע הראשון של לקיחת הכדורים הכל היה די רגיל, אפילו חשבתי שכלום לא הולך לקרות, עישנתי רגיל, לפעמים הרגשתי שיש לי אפילו דחף גדול יותר, אבל עם הימים שעברו קרה משהו מעניין, לאט לאט התחלתי להרגיש שאני לא מסוגל לסיים ג'וינט, שהעשן לא מצליח להיכנס לי לגוף ולריאות ושאני מעשן משהו ממש יבש. הדחף לסיגריה/ג'וינט עדיין היה קיים, בעיקר בבוקר ולפני השינה. ההמלצה של שרון היתה שברגע שמרגישים משהו כזה, צריך לזרוק את הג'וינט/סיגריה ולא להמשיך, שכרגע הכדורים מנסים לתפוס בקולטנים את המקום של הניקוטין.

בלילה ה-14 של לקיחת הכדורים, כהרגלי, גילגלתי לי ג'וינט מפנק לקראת השינה, הטקס המוכר של השנים האחרונות, אחרי 3 שאכטות הרגשתי שאני לא מסוגל יותר לעשן, כפי ששרון המליצה, כיביתי והלכתי לישון. למחרת קם בבוקר מארגנים את הילדים לגנים, אני דוחה את העישון לאחר הפיזור של הילדים, מגיע חזרה הביתה (עובד מהבית) מכין לי כוס קפה ומצליח לדחות גם כאן את הג'וינט, מתיישב לעבוד, מסתכל על השעון, השעה 12:00 בצהריים (מה?? לא עישנתי עד עכשיו בעצם? מה, הפסקתי לעשן?), מסיים את ארוחת הצהריים וכמובן שיש דחף לג'וינט/סיגריה ואני מתחיל להתלבט עם עצמי, האם זהו אני מוותר לעצמי כמו כל השנים האחרונות או מצליח להיות חזק? הרי בעצם מאתמול לא עישנתי, אני מחליט לשמור על זה ואדה קצת בוופורייזר ועובר את הדחף הזה. אשתי מגיעה לקראת ערב אני מכריז מולה שהפסקתי לעשן והבית חגיגה ושמחה (אך מאופקת עדיין יש דרך ארוכה).

* אומרים שלכדורי הצ'מפיקס עלולים להיות תופעות כמו בחילות וכאבי בטן – לי לא היו תופעות לוואי שכאלה וכאשר אמרו לי שמדובר בכדורים בעייתיים אני אומר שיכול להיות, אבל הלקיחה שלהם זמנית, החומר הפעיל בהם יוצא מהגוף לאחר 24 שעות ושלי זה שווה את זה אם בסוף מפסיקים לעשן.

תופעות הגמילה מסיגריות

מגיע לסדנה למפגש ראשון אחר ההפסקה (כמעט שבוע אחרי ההפסקה), מספר לחבר'ה בקבוצה ולשרון, מקבל צמיד ויאללה חביבי אתה בתהליך הרציני עכשיו, אין דרך חזרה ואם חלילה וחס זה יקרה, כנראה שיהיה לך מאד קשה להפסיק לעשן בהמשך.

הימים עוברים ובתוכם אני עובר כמה חוויות מוזרות (לא תמיד נעימות) כמו לילה עם תופעות של קריז, מסתובב מצד לצד, מזיע. יומיים אח"כ מאד עצבניים + חלומות שלפתע מופיעים (לאחר שנים לא חלמתי) אבל תוך כדי, כח הרצון שלי בועט בי (אני מפתיע את עצמי) ואני עובר את הימים הללו (שחשבתי שיהיו הרבה יותר ארוכים וקשים בדיעבד) תוך התייעצויות וליווי בקבוצת הוואטסאפ שלנו של הסדנה ושרון. לאחר שהימים עוברים אני מתחיל לשים לב גם לשינוי החיובי בגוף, אני מפסיק לכחכך בגרון בעיקר לפני שאני נרדם, מפסיקות לי הוצאות הליחה בבוקר, הנחיריים שלי לפתע נפתחים ממצב שהיו סתומים בשעות מסויימות ביום, קל לי יותר לנשום, העור בידיים שלי חזר להיות בריא ולא יבש והכי חשוב ומשמעותי, רמת החרדות הכללית שלי יורדת ב-50%! אם מישהו רק היה אומר לי שהטבק הוא זה שמשפיע על החרדות שלי.

בתאריך 02.08.2020 היה המפגש האחרון שלנו בסדנה, קיבלתי תעודה מכוערת (אבל הכי משמעותית שלי) ואני יכול לומר במלוא הביטחון שהפסקתי לעשן או גמרתי לעשן כמו שמישהי הציעה לי להגיד לעצמי כי מהפסקה חוזרים ומה שכיף הוא ששמתי לי מזגן בדרך ליעד. הגמילה הזו הרבה יותר קלה ממה שתיארתי לעצמי ואני ממליץ ורוצה להפיץ את הבשורה.

הירשמו לסדנאות בקופות החולים שלכם, הסדנה ללא עלות, הכדורים בהנחה משמעותית ומסובסדת זה יעלה לכם ממש מעט, יחסוך לכם בריאות וכסף. אף אחד לא מעודד את זה מאחר וקופות החולים לא מקבלות תשלום פר מטופל על השתתפות בסדנה ועל כן האינטרס שלהם הוא להציע ולדחוף שירותים אחרים. אבל עשו לעצמכם חיים בריאים וארוכים יותר עם האוהבים שלכם, תגמרו לעשן.

אולי יעניין אתכם גם >> שרירים בריאים הם “הגזר” בקצה המקל לריאות נקיות ובריאות

אולי יעניין אתכם גם >> איך שומרים על כושר בחורף ובקורונה

הצטרפו לקבוצת רפואי בפייסבוק