מה עזר לי להגיע לרמיסיה בדרך טבעית – כתבה של תקווה לרגל חודש המודעות למחלות מעי דלקתיות

לכבוד חודש המודעות למחלות מעי, מגזין רפואי מעלה סיפורי התמודדות והצלחה עם מחלות מעי דלקתיות.

אני קוראת בשקיקה את כל הפוסטים שנכתבים בקבוצות הפייסבוק השונות לרגל חודש המודעות למחלות מעי דלקתיות ומצליחה לזהות את עצמי בכל אחד מהם. אחרי 25 שנות מחלה, עברתי כבר את רוב הדברים.

פוסט אחד מזכיר לי את התקופה של האשפוזים החוזרים, פוסט אחר מזכיר לי את הניתוח ואת ארבעת החודשים שלא אכלתי וקיבלתי הזנה תוך ורידית ופוסט נוסף את התקופה שהלכתי עם תחתוני חיתול (כן, היתה גם תקופה כזו…).

הפוסטים מדברים על מחלות שקופות, על בדידות, על בושה, על דיכאון וייאוש, על הרגשה שאתה לא מת, אבל גם לא באמת חי… רגשות שאני מכירה כל כך מקרוב.

זה חודש המודעות למחלות מעי דלקתיות והוא נוצר על מנת לעורר מודעות לסבל הרב שאנחנו, כחולי מחלות מעי דלקתיות, עוברים יום יום ולפגיעה הרבה באיכות החיים שלנו. אבל ב-3 שנים האחרונות, החודש הזה פוגש אותי במקום אחר, בשנים האחרונות אני באיזון. אני ברמיסיה ללא תרופות.
(רמיסיה – הפוגה בחומרת מחלה. מצב שבו תסמיני המחלה נעלמים באופן חלקי או מלא)

חשוב לי להדגיש, עדיין יש לי בטן רגישה וימים של שלשולים, אבל זה כבר לא מנהל אותי או קובע איך יראה היום שלי או החיים שלי, כמו פעם. חשוב לי ממש להביא לכאן, להפיץ את הבשורה בין מי שסובל וחולה את משב התקווה הזה. את האפשרות לרמיסיה, אבל, לא פחות חשוב ואפילו יותר, את האפשרות לחיים טובים ומשמעותיים ללא רמיסיה.

כן, גם זה אפשרי. ולפעמים דווקא השינוי לעשייה משמחת ומשמעותית לכם, הוא זה שמניע את התהליך לאיזון גופני. אצלי זה היה החלק החסר בפאזל.

אולי יעניין אתכם גם >> הכל על קרוהן

קודם כל, מילה על תרופות

הן פתרון טוב ולפעמים הפתרון היחיד הנגיש לנו. ההשקעה בבריאות בדרך טבעית היא הוצאה גדולה של כסף, זמן ומאמץ. אני אישית לקחתי תרופות כ-15 שנה, ורק כאשר הן החלו לעשות לי נזק וכאשר הילדים שלי גדלו והתפניתי יותר להשקיע בעצמי, פניתי לדרך הטבעית. כמו כן, זהו תהליך ולפעמים לוקח זמן עד שרואים תוצאות בדרך הזו. ההרגשה והסימפטומים בדרך כלל משתפרים די מהר, אבל לוקח זמן עד שרואים את השיפור בבדיקות.

לקח לי בערך 6 שנים, עם המון הפסקות, נפילות, ייאוש ואובדן אמונה בדרך, אבל בסוף זה קרה.

הנה 6 הדברים שעזרו לי במסע שלי לרמיסיה:

תזונה:

שנים לא הבנתי איך זה יכול להיות שיש חולים שמדווחים שהגיעו לרמיסיה דרך טבעונות (ללא מוצרים מן החי) ויש כאלה שהגיעו בדרך ה"הפוכה" עם דפ"מ ופליאו (עם מוצרים מן החי וללא פחמימות). עד שהבנתי שיש עקרונות המשותפים לכולם:

• אוכל שמבשלים בעצמינו בבית, מחומרים טבעיים, ללא עיבוד, ללא חומרים משמרים ומייצבים, לא מטוגן.
• כמות יפה של פירות, ירקות ועלים (אפשר במיצים סחוטים ושייקים במצבים הקשים של המחלה).
• המעטה במוצרי חלב והמעטה במוצרי חיטה.

השילוב בין רפואה מסורתית והוליסטית:

רפואות שרואות את האדם בראייה הוליסטית (בודקות מי האדם, ולא רק איזו מחלה) ומשתמשות בצמחי מרפא. לי אישית הכי עוזרת הרפואה הסינית.

מטפלים:

ממש מומלץ ללכת למטפלים שמתמחים במחלות מעי דלקתיות (לא כל מה שנכון במחלות אחרות, נכון גם לנו). אל תוותרו על כימיה טובה עם המטפל שלכם, זה חיוני להתמדה בטיפול ולטיפול מועיל. אם אין כימיה, עברו מטפל.

פעילות גופנית:

הגוף שלנו נועד להיות בתנועה. מחקרים מראים שפעילות גופנית מאזנת את אוכלוסיית החיידקים במעיים ומפחיתה דלקתיות אל תחכו לרמיסיה, תתחילו כבר עכשיו בפעילות מתונה – הליכה / מתיחות / יוגה. אני יודעת שאין לכם אנרגיה, גם לי לא היה, אבל זה העלה לי את רמות האנרגיה באופן מדהים. תתחילו מחמש דקות ביום ותעלו לאט לאט.

מדיטציה/דימיון מודרך/הרפייה:

• נשימות עמוקות ו/או התמקדות בנשימה, מפעילות את מערכת ההרגעה (המע' הפארא סימפתטית) של מע' העצבים האוטונומית בגוף.
• קיים מרכז עצבים גדול במעיים, ולכן המעיים במיוחד מושפעים מלחץ ורגשות.
• תרגול יומיומי יכול לתניע תהליך של איזון עד כדי רמיסיה במחלות מעיים.
• מחקרים מראים שלשבת בשקט, כמה דקות ביום ולהתרכז בנשימה, ממשיך להשפיע לטובה על הגוף אפילו כמה שעות אחרי.
• מדיטציית מיינדפולנס היתה ועודנה חלק חשוב בתהליך שלי.

טיפול נפשי:

• ההתמודדות הרגשית עם מחלה כרונית אינה פשוטה.
• אצל רבים מאיתנו מתפתחת חרדה בגלל האופי הלא צפוי של המחלה והפחד מהעתיד.
• אצל רבים מאיתנו (65% לפי המחקרים!) מתפתח דיכאון בגלל אובדנים ווויתורים רבים שהמחלה מזמנת לנו.
• טיפול נפשי מכל סוג שהוא, עוזר לנו לא להיות לבד עם הקושי וללמוד כלים להתמודדות טובה יותר.
• שיפור המצב הנפשי, יכול להוביל לשיפור בסימפטומים הפיזיים, לפעמים עד כדי רמיסיה.

אולי יעניין אתכם גם >> התגברות על סטיגמת קבלת טיפול נפשי

אלו המון שינויים, לא סתם זה לקח לי 6 שנים. כל פעם הוספתי משהו.

אם אתם רוצים להתחיל, תתחילו בהכי קטן. כל מסע מתחיל בצעד אחד והכי חשוב – אתם לא אשמים בכלום! אף אחד לא בוחר להיות חולה. אנחנו לא הבאנו את המחלה הזו על עצמינו. אין שום טעם לחוש אשמה. לרובנו יש נטייה מולדת לדלקת שהיתה חבויה עד שהתפרצה תחת נסיבות מסוימות, של גוף ונפש. אבל כן אפשר לקחת אחריות על הבריאות ולעשות פעולות שמקדמות הבראה ואיזון.

לאורך השנים הבנתי מדיבור עם חולים שנמצאים ברמיסיה שנים רבות וקריאה של עשרות מחקרי גוף ונפש וסיפורי ריפויי מחלות, שדרוש שינוי עמוק בדפוסים של הגוף ושל הנפש. שינוי בדפוסי התזונה, התנועה והמחשבה. שינוי בדרך בה אנחנו רואים את החיים. למצוא את המשמעות העמוקה שלנו לחיים ולמצוא את הדרך הצנועה שלנו לממש אותה, בכל שלב של המחלה ובמקביל, לקבל ולהשלים עם מה שהחיים מביאים לפתחינו ולהכיר תודה על מה שכן יש.

תפילת השלווה מסכמת את זה עבורי בצורה הטובה ביותר:

אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,

אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,

וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

אמן.

הרבה בריאות ואהבה חברים ❤️

(8 שנים ו-15 קילו בין התמונות. או כמו שהרופאה שלי אמרה לי לאחרונה "תכף תצטרכי דיאטה")

קרן קוצר מטפלת בפסיכודרמה בהתמודדות רגשית עם קרוהן וקוליטיס

אולי יעניין אתכם גם >> איך אוכל משפיע על מצב הרוח שלנו

אולי יעניין אתכם גם >> עשרת המשפטים הנפוצים שחולי קרוהן/קוליטיס שומעים בחייהם

הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק

מגזין רפואי חרט על דגלו להביא את המאמרים והמחקרים האמינים ביותר אך אינו מהווה עצה רפואית או חוות דעת מקצועית ואינם תחליף להתייעצות עם איש מקצוע מוסמך או כל מומחה אחר בהתאם לעניין.